המאמר הקצר יותר התפרסם הבוקר בדה מרקר
ידידי הטוב יזהר שי מזהיר אותנו מהידרדרות ביתרון התחרותי שלנו בתעשיית ההיי טק. סליחה יזהר: איחרת. אנחנו כבר שם. יזהר, כמו המדען הראשי אבי חסון, קושרים את ההידרדרות לצמצום, קיטון או מחסור בתקציב המדען הראשי. שטויות. אין שום טעם להעביר עוד כספים למדען כל עוד המדען לא מתחיל לחשוב אחרת. היתרון התחרותי שלנו הידרדר בעשור האחרון בגלל חוסר המיקוד וחוסר אסטרטגיה של המדען. איזה תשתית תעשייתית או אנושית הקים המדען? מה היעדים וטווח ההשקעה שלו? האם מישהו יודע? זה לא בגלל האוצר. ולא בגלל קיטון יחסי. פשוט למדען הראשי אין אסטרטגיית השקעה והוא מפוזר על כל המפה הטכנולוגית.
במאמרו האחרון כותב יזהר:
המדען התריע על מחסור חמור בתקציב המו"פ ודרש תוספת מיידית, במטרה לאפשר את מימונן של למעלה מ – 500 בקשות תמיכה מחברות טכנולוגיה, שנותרו לפי שעה ללא מענה. הגירעון, עליו התריע המדען, הוא בסדר גודל של כ 450 מליון ש"ח.
אני משקיע, פחות או יותר, בשתי חברות בשנה. ואני עובד יחסית קשה. המדען הראשי ב1300 חברות. זה מעל 3 השקעות ביום כולל שבתות, חגים ימי שישי ושעות מנוחה. ועכשיו רוצים כסף לעוד 500 השנה. לאיזה מטרה? איזה יתרון תחרותי תיווצר למדינת ישראל וכלכלת ישראל מפיזור ל1300 חברות בכל מיני תחומים?

מי רוצה לממן עוד 500 מיזמים, המפזרות ומדללות את שורות המתכנתים ומהנדסים במדינה בלי מטרה ברורה ובלי אסטרטגיה? הגודל והכמות אינה מטרה כשל עצמה. ממנים 2 מכל 3 פרויקטים המוגשים? זה אסטרטגיה? שנים, אנחנו מבזבזים ומפזרים כספים על חמממות שמבזרות ומדללות את כוחות הטכנולוגיים בשוק והם לא יוצרות אף תעשייה ואף חברה גדולה. יצירת תעשייה או תחומי פעילות חדשניים צריכים להיות המטרה ולא מימון 500 חברות בכל מיני תחומים ובלי אסטרטגיה.
אבל המערכת אינה מסוגלת היום לחשוב אחרת ולהצליח: כפי שכתבתי במניפסט החומוס פרק ב
כאשר פקידים ממשלתיים, המנותקים מהשוק כבר שנים רבות, מתבקשים להשקיע את כספי המסים בטכנולוגיה, החזון שלהם -ומכאן, גם החלטותיהם - מוגבלים מאוד. תוצאה זו היא טבעית. הם זקוקים להתוויית כיוון אסטרטגית מסיבית מלמעלה או מבחוץ, כדי שיוכלו לקבל החלטות נכונות ולא רק להגיב להצעות באופן דמוקרטי. פקידים אלה בחרו באפשרות השנייה. חלוקה דמוקרטית של כספי ההשקעות אינה יוצרת תעשיות חדשות וגם לא משנה את המסלול של התחרותיות הטכנולוגית הלאומית של מדינת ישראל - היא פשוט מפזרת את הכסף באופן בלתי אפקטיבי. זה מה שמשרד המדען הראשי עושה כבר 15 שנה.
התוצאה היא ערימה של חברות טכנולוגיה שאינן מקבלות הון סיכון אבל כן מקבלות מהמדען הראשי מימון בהיקף שאינו מספיק כדי לחולל שינוי. במילים אחרות, השוק דחה את הטכנולוגיות הללו אבל הממשלה, משום מה, החליטה להעניק להן את כספי משלמי המסים, בסכומים לא מספיקים ובתנאים שיקשו על קיומן. זוהי גישה נחשלת שאינה משפרת את היתרון הטכנולוגי התחרותי שלנו כמדינה
התמונה כוללת גם את השקעות המדען בחברות גדולות. באופן מיסתורי, אפל שנאבקה על חייה בשנת 2000 המציאה את האיפוד, אפל TV האייפד, והאייפון וגוגל את האנדרויד וגוגל אפס ועוד בלי דולר מהמדען הראשי האמריקאי אבל אי סי איי טלקום אינה מסוגלת לפתח את מוצרי הדור הבא ללא סיוע מהמדען הראשי הישראלי.
חוץ מלצעוק שאין לו מספיק כסף, האם הציג המדען הראשי תוכנית ואסטרטגיית השקעה ליצירת יתרון תחרותי לעתיד המדינה? לפני שיבזבזו עוד מכספי המיסים שלי: אני הייתי רוצה לדעת מה התוכנית. העולם והטכנולוגיה מתקדמות בקצב מסחרר ואם לא נתווה אסטרטגיה וניקח סיכונים ממוקדים בהשקעותה של המדינה לא נדביק את קצב השינוי של העולם הטכנולוגי. המדען משתמש באותם כלים מימוניים כבר למעלה מ20 שנה ובינתיים העולם, כפי שכותב יזהר, הדביק אותנו. אולי אפשר לחשוב על כלים אחרים?
כפי שכתבתי במניפסט החומוס פרק ג באריכות ובפירוט, אנו זקוקים לרעיונות חדשים ואסטרטגיה חדשה בתחום המו"פ כדי להחזיר לעצמינו את היתרון התחרותי שלנו. אנו זקוקים לסינכרון גופים ממששלתיים (כמו מפע"ת ובט"ט) בהשקעות מו"פ. בנוסף, המדען הראשי חייב להתמקד ולמקד משאבים במעט תחומים כדי לייצר בהם יתרון תחרותי. המדען הראשי צריך להמר ולא לחלק סוכריות קטנות לכווווולם. כן, גם במחיר של לקיחת חמצן מחלק מהנתמכים הסדרתיים והחדשים של המדען. תפקידו של המדען אינו כמו משקיע בורסאי שבונה פורטפוליו רחב לטווח השקעה של ימים עד שנתיים. ולא כמו קרן פרייויט אקוויטי שמשקיע רק בחברות גדולות לטווח של 2-5 שנים. והוא גם לא משקיע הון סיכון שמשקיע ב15-20 חברות לטווח של 7-10 שנים. המדען חייב להקים, לממן ולפתח תשתית טכנולוגית, מחקרית, הונית ואנושית לקידום יתרון התחרותי של המדינה. וזה לטווח של עשור עד עשורים. וזה מחייב חשיבה מחודשת וחדשנית.
הריטואל הקבוע של ההתכתשות השנתי בין המדען לאוצר כבר משעממת. אין בה בשורה. הבכיינות על חוסר תקציב לא עוזר ליזמים מול משקיעיהן וגם לא למדען מול משלם המיסים וגם לא ליתרון התחרותי של מדינת ישראל. אני בעד השקעה הרבה יותר מאסיבת במו"פ וגם בהשקעה בהסבה מקצועית לכל מי שרוצה לעבור לתחומי העתיד. מגיע לאזרחים וגם למדינה. אבל, אם המדען הראשי אינו מסוגל לחדש את שיטות עבודת משרדו ולחשוב בעצמו מחוץ לקופסא אז חבל על הכסף כי לא נשפר את יתרונינו התחרותי. ידידי אבי חסון, באת לתפקיד מרקע של משקיע ועם הרבה התלהבות. אולי תנסה גישה חדשה?