תמריץ לחדשנות, חלק 2

בפוסט הקודם שלי התוויתי את מה שלדעתי הינו המצב הכמעט בלתי ניתן לתיקון של רבים מהמודלים העסקיים של המאה ה-20. ואולם, אין צורך לאבד תקווה. להלן חמישה רעיונות קונקרטיים להמרצת החדשנות ולבנייה מחדש של הכלכלה למאה השנים הבאות.

1. למקד את ההשקעות ולא להשקיע בשימור

בזמנים אלה של מחסור, כל ממשלה צריכה להכין לעצמה רשימת קדימויות ולהחליט באיזה תחום היא תוכל להשיג את היתרון הטוב ביותר בכלכלה הגלובלית של המאה הבאה. המשאבים אינם מצויים בשפע כיום, ולכן עלינו למקד טוב יותר את המשאבים וההשקעות העומדים לרשותנו. כלכלת העתיד היא כמו חברת סטרט אפ: כדי להצליח, היא זקוקה למיקוד חזק מאוד. אנו צריכים לנהוג כמו יזמי ההון סיכון ולחסל את הרעיונות שלא מצליחים בעודם באבם.

כיצד ממקדים משאבים? אפשר לשפוך כמויות של כסף ולהציע תמריצים בכל ענף שנבחר, מאוניברסיטאות דרך עסקים וכלה בהכשרת עובדים ובדרך זו ליצור מסה קריטית בתחומים אלה. במולדתי, ישראל, אני סבור שעלינו להשקיע באופן מסיבי בחדשנות דיגיטלית (פס רחב), מים, ביוטכנולוגיה ואולי גם באנרגיה וחקלאות. איך עושים את זה?

בואו ניקח לדוגמה את החדשנות הדיגיטלית. ממשלת ישראל חייבת להשקיע כסף בשדרוג תשתית הפס הרחב עם עוד כבלים תת-ימיים, רוחב פס למשקי בית, וכו'. בדומה לקוריאה, היעד הקרוב צריך להיות 100 MBPS. השקעה כזו תאפשר לישראלים לעבוד מהבית עבור חברות ברחבי העולם ולא להיות מוגבלים למשרות או לביקוש לכישוריהם בישראל הזעירה בלבד. כאשר רוחב הפס יהיה גדול יותר, הממשלה תוכל לספק הלוואות והטבות מס לאנשים שעובדים כעצמאים מהבית בכלכלה הדיגיטלית. עלינו לתת תמריצים לעובדים אלה משום שהם חוסכים כסף על דלק, תחזוקת כבישים ותאונות דרכים ולעודדם לעבוד מהבית כדי שנוכל לשכור אחרים. עלינו להמריץ חברות IT רווחיות לשכור ולשמור על יותר עובדים עם החזרי מס לכל עובד שיעבור הסבה מקצועית. הממשלה צריכה להמטיר כסף על המעבדות באוניברסיטאות כדי שפוסט-דוקטורנטים ואחרים העוסקים במחקר חדשנות בסיסי יתחילו להניע את כלכלת המאה ה-21, ישמרו על המוחות בישראל וגם יחזירו את אלה שעזבו. את אותו הדבר ניתן לעשות בחקלאות, תחום שבו ישראל היא מובילה עולמית ובעלת מסה קריטית בתחום טכנולוגיות המים, תחום שדווקא בו עלינו להשתפר כדי לחזק עוד את היתרון שבידינו. השקעות כאלו צריכות להיעשות בכל הרמות כדי שיצליחו ויניעו את החדשנות באמת.

2. לא לפחד מחברות וירטואליות ומייצור מקומי

כבר התייחסתי לכך בחלק הראשון, ראו לעיל. אני רוצה לספר לכם על שתי התנסויות עם שתי חברות סטרט אפ אשר רוב עובדיהן, אולי אפילו כולם, עובדים מרחוק. בצורת עבודה כזו יש אולי קשיים מסוימים, אבל ללא ספק, היא חסכונית מאוד בעלויות וגם יעילה מאוד כאשר לומדים לנהל אותה כהלכה. חשבו כמה זמן נחסך הודות לחוסר הצורך לנסוע לעבודה. החיסכון הזה מיתרגם לתגובתיות ולתפוקה מוגדלות. הוא אוכף רוח של שיתוף פעולה ומנטרל חלק נכבד מהפוליטיקה המשרדית. דוגמה נוספת לקוחה מתחום הייצור המקומי. דיברתי למעלה על חקלאות. במאה ה-20, היינו עדים למעבר דרמטי לחקלאות ריכוזית (קראו את המאמר המצוין הבא Excellent NYC article). מתברר שלחקלאות תעשייתית יש הרבה תופעות לוואי לא רצויות, החל מעלויות שינוע וכלה בצריכת דלק ושימוש לרעה בקרקע. זהו מודל שצריך לשנותו. לאמיתו של דבר, השינוי כבר מתרחש. קהילות התומכות בחקלאות (CSAs) ומשקים מקומיים מקבלים תמריצים (לסקירה טובה של הנושא, אני ממליץ לבקר באתר החקלאות החביב עלי www.localharvest.org). אלה הם עסקים מקומיים המנוהלים על-ידי חברי הקהילה ובנוסף לשיפור התפריט שממנו הם ניזונים והסביבה שבה הם חיים, הם גם יוצרים משרות מקומיות וכל זאת תוך חיים בסימביוזה עם הטבע.

3. להשקיע בהסבה מקצועית

אנו מעניקים תמריצים לחברות ומשמרים משרות, אך החברות ממשיכות לפטר עובדים ולדרוש עוד כספי תמריצים. עובדה זו צריכה לרמוז לנו משהו לגבי הצורך שלנו בעסקים אלה ובכישורים של עובדיהם. בואו נחשוב מחדש כיצד לטפל בעובדים. למעשה, אנו צריכים לטפל בעובדים, אבל לא בהכרח בעסקים. מבחינה מוסרית וחברתית, החברה חייבת לעובדים כבוד, הגינות וסיכוי להתפרנס. אין זו אשמתה של החברה שהתקדמות טכנולוגית ותנאים כלכליים מתנים שחקו את עסקיו של המעסיק.

למרות שברמת המקרו איננו יכולים לדאוג לכולם, איננו צריכים להפסיק לשאוף לכך. אפילו בדוגמת החדשנות הדיגיטלית שנתתי למעלה, יש משרות לאנשים בעלי מיומנויות טכנולוגיות כמו גם לעובדי הצווארון הכחול. בישראל קמה סערה בימים האחרונים בגלל האיום בסגירת מפעל לאריזת ירקות ומשחטת עופות. המפעלים האלה מפסידים כסף. אינני יודע האם הגורם להפסדים הוא ניהול גרוע או מודל עסקי שגוי. בכל מקרה, מפעלים אלה אינם האחרונים שיידרשו להיסגר ככל שהייצור והאריזה יחפשו לעצמם מקורות זולים יותר בעולם. עלינו להשקיע בהסבה מקצועית של אנשים אלה לחקלאות מקומית, להנחת כבלים סיב-אופטיים ומרכיבים אחרים הדרושים לכלכלת המאה ה-21 שישראל צריכה לשפר בהם את מידת התחרותיות שלה. יש לנו מחויבות לדאוג לעובדים אלה לא באמצעות השלכת כספים לטמיון בניסיון לקומם מפעלים כושלים אלא בסיוע לעובדים לאמץ קריירה חדשה בעזרתה של הממשלה. אנו חייבים להשקיע בהסבה מקצועית של העובדים בתחומי מיקוד שתגדיר הממשלה. הממשלה מעולם לא הצטיינה בהסבה מקצועית, אך היא יכולה להציע החזרי מס לעסקים מצליחים שיכשירו מחדש את העובדים הללו. לדעתי זה לא יעלה למדינה יותר מאשר דמי אבטלה והעלויות החברתיות של אלפי מובטלים בלתי מרוצים.

4. לבחון מחדש את המודלים העסקיים

בפוסט הקודם שלי דיברתי על האנומליה של תעשיית המוזיקה, עם צרכנים המוכנים לשלם עבור כרטיס להופעה חיה פי עשרה ממה שהם מוכנים לשלם עבור כמה שירים ב-iTunes. צרכנים גם מוכנים לשלם 1.99 דולר לרינגטון כאשר השיר עצמו עולה דולר אחד בלבד. לך תבין. תעשיית המוזיקה היא דוגמה לאופן שבו עסקים יכולים לבחון מחדש את המודל העסקי שלהם. במשך שנים, תעשיית המוזיקה מכרה שירים (היא עושה זאת גם היום, אבל באופן דיגיטלי). בדומה לעיתוני החדשות, מוזיקה היא קניין רוחני. היא יכולה לעבור מיד ליד בביטים ועל גבי מדיום פיזי והיום אני יכול להשיג מוזיקה בכל פורמט שארצה ופעמים רבות גם בחינם. מאידך, אני מוכן עדיין לשלם הרבה מאוד כסף להופעה חיה. מדוע? בגלל החוויה. חשבו על הרעיון הבא: במקום למכור שירים, אמנים ולייבלים של מוזיקה יהפכו את המוזיקה לחוויה הניתנת לצריכה. זהו רק רעיון אחד מני רבים: מה דעתכם אם הלייבל או האמנים ימכרו לכם חבילה הכוללת שלושה שירים של אמן מסוים, 3 רינגטונים, ותמונות דיגיטליות מיוחדות של האמן בשביל שומר המסך שלכם או הפרופיל שלכם ברשת החברתית, צילומי וידיאו (בלעדיים!!!) של המתרחש מאחורי הקלעים של הפקת השיר, גישה מועדפת לכרטיסים להופעות (אמיתיות או וירטואליות) של האמן וחברוּת במועדון המעריצים שלו תמורת 10 דולר. אתם תוכלו להציג את כל השפע הזה בפרופיל שלכם ברשת החברתית עם תג דיגיטלי מגניב שיספר לכולם שהשקעתם את הכסף ויגרום גם לחבריכם לרצות לרכוש את החבילה. אני בטוח שתעשיית המוזיקה תוכל להרוויח מכך בדיוק כפי שהיא מרוויחה ממכירת CD ב-10 דולר. עלויות המדיה נמוכות יותר, עלויות הפרסום נמוכות יותר, עלויות ההפצה שואפות לאפס ואולי לא נצטרך לשלם ל-Apple. האמנים יגיעו למעריציהם בדרכים מקוונות כחלק ממועדון המעריצים שבו הם מבלים ממילא. זו תהיה דרך מצוינת להכיר את המעריצים ולתכנן טוב יותר את ההופעות הבאות ושיווקן. מכרו את החוויה; לא את הנכס הספציפי של הקניין הרוחני.

את אותה בחינה מחדש אפשר לעשות בחקלאות, במים ובכל תעשייה אחרת. אנו זקוקים לדם חדש ולחשיבה חדשה ולהשקיע הרבה בחדשנות.

5. לשווק את המומחיות, לא את הזמן או העבודה 

לפני מספר ימים הנחיתי פאנל בכינוס של איגוד האינטרנט הישראלי. בסוף הדיון אמרתי לקהל שהם צריכים לבנות מוניטין דיגיטלי ומומחיות בדומיין משום שאלה יהפכו למשרה שלהם בעתיד. וראו איזו הפתעה, למחרת היום פרסם ה-Wall Street Journal מאמר על אותו נושא בדיוק תחת הכותרת "מכירת מומחיות באינטרנט כמקור להכנסות נוספות ". להלן ציטטה מנוסחת היטב מהמאמר:

"זה בגלל המצב הכלכלי," היא אומרת כשהיא מספרת על החלטתה להעביר את כישוריה לאינטרנט. "LivePerson הרבה יותר רווחי מהעסק הקודם שלי." גב' אסטס גובה מלקוחותיה הפרטיים 75 דולר לשעה. 

ככל שהמיתון הולך ומעמיק, יותר ויותר אנשים מעבירים את כישוריהם לאינטרנט ומספקים את מומחיותם או מבצעים משימות ספציפיות בתמורה לשכר טרחה. אתרי "עבודה באמצעות המקלדת" צוברים פופולריות ככל שגדל מספר האנשים הפונים לאינטרנט בחיפוש אחר עבודה."

לא רק הפיטורים אלא גם שינויים מבניים בכלכלה הופכים את העבודה מהבית ואת מכירת המומחיות במקום שעות העבודה ליותר משתלמות. בכלכלת הידע, אנו נשלם יותר עבור הידע מאשר עבור הזמן. כל אחד מומחה בדבר מה ופעמים רבות, למומחיות יש ערך כלכלי. כאשר חושבים על משוואת העלויות התאגידית שהצגתי למעלה ועל מודלי העלויות המשתנים הדרושים כדי להתחרות במאה ה-21, מכירה עצמאית של מומחיותך נראית כמודל מלהיב לעובדים רבים במאה הבאה. את המכירה הזו ניתן לעשות מרחוק ובכל מקום בעולם והיא אינה מוגבלת לשוק מקומי. ממשלות יכולות לספק תמריצים להשתלמויות מקצועיות שוטפות ולבעלי עסקים עצמאיים המוכרים את מומחיותם ברחבי העולם. זוהי כלכלת הייצוא של המאה ה-21. זו אינה כלכלה שמייצרת ארגזים הנשלחים באניות ומטוסים (למרות שאלה לא ייעלמו), אלא כלכלה המשאירה את המוח האנושי בבית כדי שייצא את הידע האצור בתוכו. ממשלות צריכות לעודד יצירתיות כלכלית מסוג זה משום שיש לה יתרונות משמעותיים מבחינה חברתית ותעסוקתית.

במקביל להעלאת רעיונות משלנו להמרצת הכלכלה, עלינו לעודד את הפוליטיקאים לחשוב על ילדיהם וילדינו. הגדלת הגירעון ולקיחת הלוואות מכספי העתיד ממשכנת את עתידנו. סיוע למפעלים כושלים ולמודלים עסקיים לא רלוונטיים רק מעביר את מלאכת ההסתגלות למאה ה-21 לילדינו שלא יבינו כלל את המאה ה-20 אשר הפוליטיקאים חושבים שהם בונים בעבורם. עכשיו הזמן להשקיע בעתיד. זה הזמן להניח את היסודות לחדשנות במקום להמשיך להשקות את עצי העבר הגוועים.

הגענו לרגע המכריע של המנהיגות. פעמים רבות, מנהיגות דורשת החלטות קשות ולא פופולריות. יש צורך בצוות יוצא דופן של מנהיגים פוליטיים ועסקיים שיהיו מוכנים להתעלם מהלחץ הפוליטי להשקיע בתיקונים מהירים של מבנים רעועים ויתחילו להשקיע במתן עידוד לחדשנות עבור העתיד. הבה נקווה שהם יעשו זאת.

  Please fine links  here  and here to these posts in English