Sarah Lacy, David Li and the Wrong Side of Historical Performance

The most banal, boring and, most people think, superfluous line in every prospectus is "Past performance is no indication of future returns." Duh.... Turns out, many/most people think that past performance is a good indicator of future returns. However, nothing could be further from the truth. In fact, I believe that there is an inverse correlation between "past performance" and "future returns."

In a terrific article entitled "Recipe For Disaster: The Formula That Killed Wall Street," Felix Salmon uncovers the quantitative exploits of David Li (on left), a quant who built a correlation algorithm for pricing bundles of mortgages. Read the whole article (it is terrific) but for the purposes of highlighting the folly of building an investment strategy based on past returns, see the highlighted section below.

When the price of a credit default swap goes up, that indicates that default risk has risen. Li's breakthrough was that instead of waiting to assemble enough historical data about actual defaults, which are rare in the real world, he used historical prices from the CDS market. It's hard to build a historical model to predict Alice's or Britney's behavior, but anybody could see whether the price of credit default swaps on Britney tended to move in the same direction as that on Alice. If it did, then there was a strong correlation between Alice's and Britney's default risks, as priced by the market. Li wrote a model that used price rather than real-world default data as a shortcut (making an implicit assumption that financial markets in general, and CDS markets in particular, can price default risk correctly)....

The effect on the securitization market was electric. Armed with Li's formula, Wall Street's quants saw a new world of possibilities. And the first thing they did was start creating a huge number of brand-new triple-A securities. Using Li's copula approach meant that ratings agencies like Moody's—or anybody wanting to model the risk of a tranche—no longer needed to puzzle over the underlying securities. All they needed was that correlation number, and out would come a rating telling them how safe or risky the tranche was....

The CDS and CDO markets grew together, feeding on each other. At the end of 2001, there was $920 billion in credit default swaps outstanding. By the end of 2007, that 

number had skyrocketed to more than $62 trillion. The CDO market, which stood at $275 billion in 2000, grew to $4.7 trillion by 2006.

At the heart of it all was Li's formula. When you talk to market participants, they use words like beautiful, simple, and, most commonly, tractable. It could be applied anywhere, for anything, and was quickly adopted not only by banks packaging new bonds but also by traders and hedge funds dreaming up complex trades between those bonds.

"The corporate CDO world relied almost exclusively on this copula-based correlation model," says Darrell Duffie, a Stanford University finance professor who served on Moody's Academic Advisory Research Committee......Li's copula function was used t

o price hundreds of billions of dollars' worth of CDOs filled with mortgages. And because the copula function used CDS prices to calculate correlation, it was forced to confine itself to looking at the period of time when those credit default swaps had been in existence: less than a decade, a period when house prices soared. Naturally, default correlations were very low in those years. But when the mortgage boom ended abruptly and home values started falling across the country, correlations soared.

If you are a Venture Capital LP investor, this has to sound familiar. Strip away Felix's fantastic analysis of the wreck wrought by quants and what you see is a market fed on a decade of bullish data that caused every investor on the 

planet to pile into CDOs. Then it came undone, leaving all of the followers of past performance holding the bag.

Similarly, the 90s were a roaring decade for Venture Capital. Everything seemed to go up. Based on a decade of data, LPs looked back on a decade of soaring returns and kept pouring money into the asset class. The extra money increased competition, which increased valuations, decreased returns etc...

Now, if you talk to LPs they are reducing their allocations to Venture Capital because if you look at the returns of the last decade, they are abysmal. Exactly. And this is exactly why this is the best time in a decade to invest in venture capital and to be a venture capitalist. If the last decade's returns were poor, that will dry up the capital supply, bring out only the hardiest entrepreneurs, undermine currently large companies and industries and lay the groundwork for a great surge of innovation and opportunity. I am not the first one to invent this theory. Warren Buffet says that he tries to be "greedy when others are fearful and fearful when others are greedy." Quants and venture consultants with their rear view mirror, last-decade models do exactly the opposite. They look at the time during which people were greedy and conclude that they should continue to be g

reedy and, of course, vice versa. Investing is a contrarian business,  not a herd business.  Just ask the now heroic few hardy souls who were short the housing market when it was rising.

Which brings me to Sarah Lacy. Sarah posted a provocative piece about Israeli Venture Capital and Innovation  last night. Hundreds of commenters and numerous bloggers are up in arms 

about her stats (right or wrong) and her assertions about innovation.  Her stats may be right or wrong. What is clear is that venture returns out of Israel have not been stellar for the last decade. For that matter, venture returns in Europe and the USA have not been stellar either over the last decade. There is no way to sugar coat that and LPs are hurting from that. But I guess this is why Sarah is a journalist and not an investor. Here is one piece of Sarah's post:

"...Money continued to invest along the same $1.2 billion-to-$1.4 billion a year range, and returns fell off a cliff. Israeli companies have raised just over $10 billion since the beginning 2001, but acquisitions and IPOs have returned just over $860 million over that almost eight-and-a-half-year period. Bear in mind, the industry tends to measure performance over ten-year periods, and not many people expect a roaring acquisition or IPO market for the rest of 2009, and arguably 2010.

Compare those numbers to start-ups in Europe, a continent that has long been characterized as risk-adverse, thanks in part to labor laws that work against start-ups. Sure, Europe is a bigger place, so its to be expected that European companies have raised a much bigger 36 billion in Euros since the beginning of 2001. But European companies have returned $6.3 billion. If you do the percentages, Israeli companies have returned 8.6% of the money invested over the last eight-plus years.... (All stats are from Dow Jones VentureSource.)

Ten years after the peak of the last bubble, it’s clear that when foreign investment fell in Israel from about $4 billion a year to $1 billion a year, the country wasn’t just weathering a recession. Somewhere along the way, the entrepreneur scene here lost its mojo.

Now, before the hate mail starts, let me be clear, that numbers aside, I still believe Israelis are singular entrepreneurs. There is interesting stuff here and always will be. There’s an element of risk taking that even the Valley can’t rival, and it’s no secret Israelis are brilliant technologists.

So I don’t say this to trash Israel, but facts are facts. In sheer numbers, Israel’s place on the global scale of investing has been dwarfed by China, and matched by the United Kingdom. And after three days of talking to dozens of entrepreneurs and investors in Tel Aviv, this seems like a country wandering in the desert, looking for a new tech movement to own and dominate.

What happened to Israel is a bit like what happened to Boston—the story and opportunity moved away from what the city’s entrepreneurs were good at. In the case of Israel, security and encryption was always a strength, but that’s not the growth industry that it was. In the case of Boston, enterprise technologies and telecom were always strengths. Now, as media has become the story of the last boom, it’s not a surprise New York surpassed Boston in the amount of venture capital raised.

Internationally, China has become the new obsession, with India a close second. It’s not that Chinese entrepreneurs are better than Israeli entrepreneurs. And so far, there are certainly a lot of concerns about returns in China. But when it comes to international entrepreneurship—at least in terms of attracting those billions in U.S. venture dollars—entrepreneurs need to give VCs a compelling reason to come to them. In the 1990s, Israel gave them superior technologists. Now, China is giving them an exploding demographic that needs all manner of goods and services.

Was a booming Israel just a relic of the 1990s boom like Webvan and the Pets.com sock puppet? I don’t believe so. But I’m in Tel Aviv for the next two weeks looking for the company and the tech movement that will prove me right. If you find it, drop me a note."

If Sarah is beating the journalist's drum that Israel has lost its "mojo" then this is the time to invest in Israel. Scarcity of capital is a plus for investors; hardy innovators drive venture capital.  In fact, this is a great time to be investing in Venture Capital because the rearview mirror is no way to build an investment strategy. Sarah's historical journalism is spot on but hardly relevant. Sarah and I will get to duke this out over dinner with some Israeli entrepreneurs next week but I need to remind her in advance "Past performance is no indication of future returns."

Live Debate and Discussion of Geithners Toxic Asset Plan on Seeking Alpha at 2:30 PM today

Seeking Alpha is hosting a high powered live discussion today on the Geithner's plan @ 2:30PM. You can jump in to the discussion and post questions here. Check it out.  Some Details from Seeking Alpha (Benchmark portfolio company) pasted below.

At 2:30pm Eastern time today, we're hosting a live discussion here on the Treasury Department's recently-announced bank recovery plan. Panelists are the following three Seeking Alpha contributors, and here are links to posts they've written on the plan:

• Felix Salmon of Portfolio.com: Geithner's Doomed Bailout Plan • How Treasury's Bank Bailout Could Make Things Worse

• James Kwak of The Baseline Scenario: The Toxic Assets Plan - Yes, It's a Subsidy • In Private/Public Partnership, Why Not Let the People In?

• Brad DeLong (probable participant), professor at UC Berkeley: The Geithner Plan FAQ • Why I Think Paul Krugman Is Wrong

Yesterday's Stock Market Rally in Perspective

Watching the US Stock Market Rally yesterday on Secretary Geithner's Toxic Asset Plan reminded me of the following scene from the Dan Aykroid and Eddie Murphy movie Trading Places. Yesterday afternoon was about 2:08 into the scene below.

It is worth noting that the 19% upward move in the Dow since March 9th, while impressive, does not equate with a 20% downward move. You need to move up more to cover that loss from higher heights. It is also worth recalling that between 1928 - 1932 the Dow dropped more than 80% but experienced multiple 20% moves to the upside along the way, including one big one in 1929.

Even if the Treasury plan for buying toxic assets works (which is dubious), many parts of the economy and business models are still fundamentally broken.  The banking sector still has not addressed the management, technological and business model issues that brought them to this point (hint: it is not only greed and lack of regulatory oversight). The automotive sector will continue to bleed cash and innovation will be a longer process that needs time and focused investment in the future to propel us out of this mess. Stock markets are leading indicators but they lead by 6-12 months max. Let's see what Q1 and full year 2009  earnings bring us before buying more crap from CNBC entertainers. Let's also not forget the debt that now weighs down and could bring down USA Inc.

As you smiled at the run up in the stock market yesterday like the Dukes, do not forget to watch the Trading Places clip above until the end.

Update: Seeking Alpha is hosting a high powered live discussion today on the Geithner's plan @ 2:30PM. You can jump in to the discussion and post questions here. Check it out. 

תמריץ לחדשנות, חלק 2

בפוסט הקודם שלי התוויתי את מה שלדעתי הינו המצב הכמעט בלתי ניתן לתיקון של רבים מהמודלים העסקיים של המאה ה-20. ואולם, אין צורך לאבד תקווה. להלן חמישה רעיונות קונקרטיים להמרצת החדשנות ולבנייה מחדש של הכלכלה למאה השנים הבאות.

1. למקד את ההשקעות ולא להשקיע בשימור

בזמנים אלה של מחסור, כל ממשלה צריכה להכין לעצמה רשימת קדימויות ולהחליט באיזה תחום היא תוכל להשיג את היתרון הטוב ביותר בכלכלה הגלובלית של המאה הבאה. המשאבים אינם מצויים בשפע כיום, ולכן עלינו למקד טוב יותר את המשאבים וההשקעות העומדים לרשותנו. כלכלת העתיד היא כמו חברת סטרט אפ: כדי להצליח, היא זקוקה למיקוד חזק מאוד. אנו צריכים לנהוג כמו יזמי ההון סיכון ולחסל את הרעיונות שלא מצליחים בעודם באבם.

כיצד ממקדים משאבים? אפשר לשפוך כמויות של כסף ולהציע תמריצים בכל ענף שנבחר, מאוניברסיטאות דרך עסקים וכלה בהכשרת עובדים ובדרך זו ליצור מסה קריטית בתחומים אלה. במולדתי, ישראל, אני סבור שעלינו להשקיע באופן מסיבי בחדשנות דיגיטלית (פס רחב), מים, ביוטכנולוגיה ואולי גם באנרגיה וחקלאות. איך עושים את זה?

בואו ניקח לדוגמה את החדשנות הדיגיטלית. ממשלת ישראל חייבת להשקיע כסף בשדרוג תשתית הפס הרחב עם עוד כבלים תת-ימיים, רוחב פס למשקי בית, וכו'. בדומה לקוריאה, היעד הקרוב צריך להיות 100 MBPS. השקעה כזו תאפשר לישראלים לעבוד מהבית עבור חברות ברחבי העולם ולא להיות מוגבלים למשרות או לביקוש לכישוריהם בישראל הזעירה בלבד. כאשר רוחב הפס יהיה גדול יותר, הממשלה תוכל לספק הלוואות והטבות מס לאנשים שעובדים כעצמאים מהבית בכלכלה הדיגיטלית. עלינו לתת תמריצים לעובדים אלה משום שהם חוסכים כסף על דלק, תחזוקת כבישים ותאונות דרכים ולעודדם לעבוד מהבית כדי שנוכל לשכור אחרים. עלינו להמריץ חברות IT רווחיות לשכור ולשמור על יותר עובדים עם החזרי מס לכל עובד שיעבור הסבה מקצועית. הממשלה צריכה להמטיר כסף על המעבדות באוניברסיטאות כדי שפוסט-דוקטורנטים ואחרים העוסקים במחקר חדשנות בסיסי יתחילו להניע את כלכלת המאה ה-21, ישמרו על המוחות בישראל וגם יחזירו את אלה שעזבו. את אותו הדבר ניתן לעשות בחקלאות, תחום שבו ישראל היא מובילה עולמית ובעלת מסה קריטית בתחום טכנולוגיות המים, תחום שדווקא בו עלינו להשתפר כדי לחזק עוד את היתרון שבידינו. השקעות כאלו צריכות להיעשות בכל הרמות כדי שיצליחו ויניעו את החדשנות באמת.

2. לא לפחד מחברות וירטואליות ומייצור מקומי

כבר התייחסתי לכך בחלק הראשון, ראו לעיל. אני רוצה לספר לכם על שתי התנסויות עם שתי חברות סטרט אפ אשר רוב עובדיהן, אולי אפילו כולם, עובדים מרחוק. בצורת עבודה כזו יש אולי קשיים מסוימים, אבל ללא ספק, היא חסכונית מאוד בעלויות וגם יעילה מאוד כאשר לומדים לנהל אותה כהלכה. חשבו כמה זמן נחסך הודות לחוסר הצורך לנסוע לעבודה. החיסכון הזה מיתרגם לתגובתיות ולתפוקה מוגדלות. הוא אוכף רוח של שיתוף פעולה ומנטרל חלק נכבד מהפוליטיקה המשרדית. דוגמה נוספת לקוחה מתחום הייצור המקומי. דיברתי למעלה על חקלאות. במאה ה-20, היינו עדים למעבר דרמטי לחקלאות ריכוזית (קראו את המאמר המצוין הבא Excellent NYC article). מתברר שלחקלאות תעשייתית יש הרבה תופעות לוואי לא רצויות, החל מעלויות שינוע וכלה בצריכת דלק ושימוש לרעה בקרקע. זהו מודל שצריך לשנותו. לאמיתו של דבר, השינוי כבר מתרחש. קהילות התומכות בחקלאות (CSAs) ומשקים מקומיים מקבלים תמריצים (לסקירה טובה של הנושא, אני ממליץ לבקר באתר החקלאות החביב עלי www.localharvest.org). אלה הם עסקים מקומיים המנוהלים על-ידי חברי הקהילה ובנוסף לשיפור התפריט שממנו הם ניזונים והסביבה שבה הם חיים, הם גם יוצרים משרות מקומיות וכל זאת תוך חיים בסימביוזה עם הטבע.

3. להשקיע בהסבה מקצועית

אנו מעניקים תמריצים לחברות ומשמרים משרות, אך החברות ממשיכות לפטר עובדים ולדרוש עוד כספי תמריצים. עובדה זו צריכה לרמוז לנו משהו לגבי הצורך שלנו בעסקים אלה ובכישורים של עובדיהם. בואו נחשוב מחדש כיצד לטפל בעובדים. למעשה, אנו צריכים לטפל בעובדים, אבל לא בהכרח בעסקים. מבחינה מוסרית וחברתית, החברה חייבת לעובדים כבוד, הגינות וסיכוי להתפרנס. אין זו אשמתה של החברה שהתקדמות טכנולוגית ותנאים כלכליים מתנים שחקו את עסקיו של המעסיק.

למרות שברמת המקרו איננו יכולים לדאוג לכולם, איננו צריכים להפסיק לשאוף לכך. אפילו בדוגמת החדשנות הדיגיטלית שנתתי למעלה, יש משרות לאנשים בעלי מיומנויות טכנולוגיות כמו גם לעובדי הצווארון הכחול. בישראל קמה סערה בימים האחרונים בגלל האיום בסגירת מפעל לאריזת ירקות ומשחטת עופות. המפעלים האלה מפסידים כסף. אינני יודע האם הגורם להפסדים הוא ניהול גרוע או מודל עסקי שגוי. בכל מקרה, מפעלים אלה אינם האחרונים שיידרשו להיסגר ככל שהייצור והאריזה יחפשו לעצמם מקורות זולים יותר בעולם. עלינו להשקיע בהסבה מקצועית של אנשים אלה לחקלאות מקומית, להנחת כבלים סיב-אופטיים ומרכיבים אחרים הדרושים לכלכלת המאה ה-21 שישראל צריכה לשפר בהם את מידת התחרותיות שלה. יש לנו מחויבות לדאוג לעובדים אלה לא באמצעות השלכת כספים לטמיון בניסיון לקומם מפעלים כושלים אלא בסיוע לעובדים לאמץ קריירה חדשה בעזרתה של הממשלה. אנו חייבים להשקיע בהסבה מקצועית של העובדים בתחומי מיקוד שתגדיר הממשלה. הממשלה מעולם לא הצטיינה בהסבה מקצועית, אך היא יכולה להציע החזרי מס לעסקים מצליחים שיכשירו מחדש את העובדים הללו. לדעתי זה לא יעלה למדינה יותר מאשר דמי אבטלה והעלויות החברתיות של אלפי מובטלים בלתי מרוצים.

4. לבחון מחדש את המודלים העסקיים

בפוסט הקודם שלי דיברתי על האנומליה של תעשיית המוזיקה, עם צרכנים המוכנים לשלם עבור כרטיס להופעה חיה פי עשרה ממה שהם מוכנים לשלם עבור כמה שירים ב-iTunes. צרכנים גם מוכנים לשלם 1.99 דולר לרינגטון כאשר השיר עצמו עולה דולר אחד בלבד. לך תבין. תעשיית המוזיקה היא דוגמה לאופן שבו עסקים יכולים לבחון מחדש את המודל העסקי שלהם. במשך שנים, תעשיית המוזיקה מכרה שירים (היא עושה זאת גם היום, אבל באופן דיגיטלי). בדומה לעיתוני החדשות, מוזיקה היא קניין רוחני. היא יכולה לעבור מיד ליד בביטים ועל גבי מדיום פיזי והיום אני יכול להשיג מוזיקה בכל פורמט שארצה ופעמים רבות גם בחינם. מאידך, אני מוכן עדיין לשלם הרבה מאוד כסף להופעה חיה. מדוע? בגלל החוויה. חשבו על הרעיון הבא: במקום למכור שירים, אמנים ולייבלים של מוזיקה יהפכו את המוזיקה לחוויה הניתנת לצריכה. זהו רק רעיון אחד מני רבים: מה דעתכם אם הלייבל או האמנים ימכרו לכם חבילה הכוללת שלושה שירים של אמן מסוים, 3 רינגטונים, ותמונות דיגיטליות מיוחדות של האמן בשביל שומר המסך שלכם או הפרופיל שלכם ברשת החברתית, צילומי וידיאו (בלעדיים!!!) של המתרחש מאחורי הקלעים של הפקת השיר, גישה מועדפת לכרטיסים להופעות (אמיתיות או וירטואליות) של האמן וחברוּת במועדון המעריצים שלו תמורת 10 דולר. אתם תוכלו להציג את כל השפע הזה בפרופיל שלכם ברשת החברתית עם תג דיגיטלי מגניב שיספר לכולם שהשקעתם את הכסף ויגרום גם לחבריכם לרצות לרכוש את החבילה. אני בטוח שתעשיית המוזיקה תוכל להרוויח מכך בדיוק כפי שהיא מרוויחה ממכירת CD ב-10 דולר. עלויות המדיה נמוכות יותר, עלויות הפרסום נמוכות יותר, עלויות ההפצה שואפות לאפס ואולי לא נצטרך לשלם ל-Apple. האמנים יגיעו למעריציהם בדרכים מקוונות כחלק ממועדון המעריצים שבו הם מבלים ממילא. זו תהיה דרך מצוינת להכיר את המעריצים ולתכנן טוב יותר את ההופעות הבאות ושיווקן. מכרו את החוויה; לא את הנכס הספציפי של הקניין הרוחני.

את אותה בחינה מחדש אפשר לעשות בחקלאות, במים ובכל תעשייה אחרת. אנו זקוקים לדם חדש ולחשיבה חדשה ולהשקיע הרבה בחדשנות.

5. לשווק את המומחיות, לא את הזמן או העבודה 

לפני מספר ימים הנחיתי פאנל בכינוס של איגוד האינטרנט הישראלי. בסוף הדיון אמרתי לקהל שהם צריכים לבנות מוניטין דיגיטלי ומומחיות בדומיין משום שאלה יהפכו למשרה שלהם בעתיד. וראו איזו הפתעה, למחרת היום פרסם ה-Wall Street Journal מאמר על אותו נושא בדיוק תחת הכותרת "מכירת מומחיות באינטרנט כמקור להכנסות נוספות ". להלן ציטטה מנוסחת היטב מהמאמר:

"זה בגלל המצב הכלכלי," היא אומרת כשהיא מספרת על החלטתה להעביר את כישוריה לאינטרנט. "LivePerson הרבה יותר רווחי מהעסק הקודם שלי." גב' אסטס גובה מלקוחותיה הפרטיים 75 דולר לשעה. 

ככל שהמיתון הולך ומעמיק, יותר ויותר אנשים מעבירים את כישוריהם לאינטרנט ומספקים את מומחיותם או מבצעים משימות ספציפיות בתמורה לשכר טרחה. אתרי "עבודה באמצעות המקלדת" צוברים פופולריות ככל שגדל מספר האנשים הפונים לאינטרנט בחיפוש אחר עבודה."

לא רק הפיטורים אלא גם שינויים מבניים בכלכלה הופכים את העבודה מהבית ואת מכירת המומחיות במקום שעות העבודה ליותר משתלמות. בכלכלת הידע, אנו נשלם יותר עבור הידע מאשר עבור הזמן. כל אחד מומחה בדבר מה ופעמים רבות, למומחיות יש ערך כלכלי. כאשר חושבים על משוואת העלויות התאגידית שהצגתי למעלה ועל מודלי העלויות המשתנים הדרושים כדי להתחרות במאה ה-21, מכירה עצמאית של מומחיותך נראית כמודל מלהיב לעובדים רבים במאה הבאה. את המכירה הזו ניתן לעשות מרחוק ובכל מקום בעולם והיא אינה מוגבלת לשוק מקומי. ממשלות יכולות לספק תמריצים להשתלמויות מקצועיות שוטפות ולבעלי עסקים עצמאיים המוכרים את מומחיותם ברחבי העולם. זוהי כלכלת הייצוא של המאה ה-21. זו אינה כלכלה שמייצרת ארגזים הנשלחים באניות ומטוסים (למרות שאלה לא ייעלמו), אלא כלכלה המשאירה את המוח האנושי בבית כדי שייצא את הידע האצור בתוכו. ממשלות צריכות לעודד יצירתיות כלכלית מסוג זה משום שיש לה יתרונות משמעותיים מבחינה חברתית ותעסוקתית.

במקביל להעלאת רעיונות משלנו להמרצת הכלכלה, עלינו לעודד את הפוליטיקאים לחשוב על ילדיהם וילדינו. הגדלת הגירעון ולקיחת הלוואות מכספי העתיד ממשכנת את עתידנו. סיוע למפעלים כושלים ולמודלים עסקיים לא רלוונטיים רק מעביר את מלאכת ההסתגלות למאה ה-21 לילדינו שלא יבינו כלל את המאה ה-20 אשר הפוליטיקאים חושבים שהם בונים בעבורם. עכשיו הזמן להשקיע בעתיד. זה הזמן להניח את היסודות לחדשנות במקום להמשיך להשקות את עצי העבר הגוועים.

הגענו לרגע המכריע של המנהיגות. פעמים רבות, מנהיגות דורשת החלטות קשות ולא פופולריות. יש צורך בצוות יוצא דופן של מנהיגים פוליטיים ועסקיים שיהיו מוכנים להתעלם מהלחץ הפוליטי להשקיע בתיקונים מהירים של מבנים רעועים ויתחילו להשקיע במתן עידוד לחדשנות עבור העתיד. הבה נקווה שהם יעשו זאת.

  Please fine links  here  and here to these posts in English

The Dollar: Deja Vu All Over Again

While I was traveling last week in the United States, the US Dollar went into a free fall against the Shekel (see graph 1 below). The dollar had surged around 25% against the Shekel in the last 9 months, from a rate of 3.23:1 in June 2008 to over 4.2:1 (see graph 2 below), peaking about a week ago. As I mentioned in a Globes interview about a month ago (Hebrew), this was bound to happen. Despite the predictions of economists at various Israeli banks, the dollar's drop was painfully obvious. You cannot print money with impunity and expect investors not to worry about inflation. 

In fact, Obama's hint that the economy may be turning actually probably sped the dollar's drop against both the Euro and the Shekel, since a rebounding economy would forestall concerns about deflation. Unfortunately, I think the problems are deeper. 

Anecdotally, New York last week was depressing. Many stores were empty or closing up and down 6th, 7th and 8th avenue. The US economy is hurting on both coasts (read California and New York and others) and the rust belt is faring no better.  Obama seems to be willing to pour good money after bad into failing businesses, furthering his need to print money and at the same time undermine the capitalist system with both populist rhetoric and support for odd taxes. The US economy is in a free fall and is searching for direction. That is not a time to be betting on the dollar which is essentially a bet on the health of the US economy and a more constrained monetary policy.

What does this all mean for Israeli entrepreneurs? With the US government buying treasuries, inflation is around the corner and with it a drop in the dollar. For those of you who have not yet hedged at least one year of exposure, do so now while the dollar is still above 4:1 before engineering talent gets relatively expensive again.  For those of you who were optimistic on the dollar and budgeted anything above 3.7 Shekels to the Dollar, do yourself a favor and re-budget ASAP so you do not delude yourself into losses.  And for those Israeli public companies who experienced some extra profitability last quarter due to the rise in the dollar, be aware that the profits may evaporate.  To quote Yogi Berra, this feels like deja vu all over again. I gave similar advice a little over a year ago when I suggested there was an impending US recession and I think we are here once again on the Dollar. Dear entrepreneur: Please be conservative so you can conserve your cash in this difficult investment environment.

This Week's Sign the Apocapalypse is Upon Us

תמריץ לחדשנות

ממשלת ארצות הברית פתחה את הברזים בחצי שנה האחרונה והזרימה סכומי עתק לעסקים כושלים תחת הכותרת של תמריץ כלכלי. לאור הקצב והיקף ההתפשטות העולמי של ההתדרדרות הכלכלית, זכינו וקיבלנו מעבדה זעירה כדי לבחון את השפעות התמריצים ויכולתם לבלום את שטף ההפסדים הפיננסיים ולתמוך במוסדות ותעשיות בקשיים. התוצאות? 30 מיליארד דולר נוספים ל-AIG ועשרות מיליארדים נוספים לתעשיית הרכב והסוף עדיין לא נראה באופק.

הסיבה פשוטה, אבל קשה לעכל את השלכותיה. חדשנות, תקשורת במהירות גבוהה וגלובליזציה מפרים את מהלך העסקים והכלכלה העולמיים בקצב הרבה יותר מהיר מכדי יכולתם של עסקים וארגונים להסתגל. מודלים עסקיים שנבנו במשך מאה שנים של אופטימיזציה מתמוטטים עקב התחרות הגלובלית, ההפצה הדיגיטלית והקישוריות, כמו גם בגלל הרגלי צריכה המשתנים במהירות. יכולת ההפצה הדיגיטלית ברשת נרחבת של קורים מביאה לחיסולם ופירוקם של מערכי ייצור והפצה יקרים, וכל זה קורה בבת אחת ובמהירות.

הבה נבחן כמה דוגמאות. בשלב זה כבר אין זה סוד (ואני כותב על זאת בבלוג שלי כבר שנתיים) שהעיתונים קורסים. אם אינכם מאמינים לי, היכנסו ל-www.newspaperdeathwatch.com. ואולם, לא מדובר רק בעיתונים אלא בכל תעשיית המדיה המתערערת: הטלוויזיה, העיתונים, המגזינים, המוזיקה, הוידיאו, וכו'. ההתמוטטות החלה בתעשיית המוזיקה עם השקתו של Napster. לבלוגים, לעיתונות שנכתבת על-ידי האזרחים, Craigslists, האינטרנט, Tivo והרגלי צריכה משתנים לקח יותר זמן לעשות את אותו דבר לתעשיית העיתונות. אבל אתם יכולים להיות בטוחים שהתוצאה הזו כבר אינה מוטלת בספק. בידור וחדשות בטלוויזיה בנויים על מודל עלויות שאינו יכול להמשיך להתקיים. בעידן של הכנסות מתכווצות, ערוצי המדיה אינם יכולים להרשות לעצמם לשלוח משאיות וכתבים לכל מקום. חלפו ועברו הימים של 100 מיקרופונים (מאמץ כפול ומיותר) המוצמדים לפיו של כל כוכב ספורט או פוליטיקאי. אני יכול למצוא את הציטטה שאני מחפש ב-Twitter, Facebook או באינטרנט כמעט בזמן אמת פשוט מפני שאנשים שנכחו באירוע כבר העלו לשם את המידע. רוצים לראות צילומים? בדקו ב-YouTube או באתר וידיאו אחר וצפו בצילומים שהועלו אליו ממצלמת Pure Digital Flip (גילוי נאות: חברה של Benchmark) או מ-Sony Webby (ניתנת להשגה בפחות מ-200 דולר). כיצד יכול ה-Wall Street Journal ומודל העלויות המנופח שלו להתחרות לאורך זמן באתרים השואבים מידע מההמונים כגון SeekingAlpha או Wikinvest? פיטורי עובדים לא יושיעו את התעשיות המיושנות האלו. הדבר הדרוש להן הוא מודל עלויות ומודל עסקי חדש לגמרי. האם מישהו חושב ברצינות שממשלת ארצות הברית יכולה "להמריץ" את תעשיית העיתונות או המוזיקה עם מיליארדי דולרים של כספים פדרליים?

המצב בתעשיית הרכב אינו שונה, ולמרות זאת, הממשלה האמריקאית מזרימה טונות של כספי "תמריצים" גם לה. המכוניות של היום והעלות הנוכחית של פיתוח, עיצוב, ייצור והפצת מכונית הינה גבוהה מאוד. בנוסף, לכולם ברור שיש כיום יותר מדי יצרניות רכב. שום סכום כסף לא יפתור את הבעיה היסודית. יש אנשים שאינם מסוגלים לתאר לעצמם את ארצות הברית ללא תעשיית רכב, אבל האמינו לי, ארצות הברית התקיימה זמן רב לפני הנרי פורד ותמשיך להתקיים עוד זמן רב אם רק נחכים. אנו צריכים לשנות את תפיסתנו לא רק לגבי ייצור מכוניות אלא גם לגבי אמצעי תחבורה שיהיו הגיוניים עבור אזרחי אמריקה. או, בנימה קיצונית יותר, האם באמת כל אזרח אמריקאי צריך לנהוג או לנסוע לעבודה? אולי הם זקוקים למכוניות רק בסופי השבוע?

חשבו לרגע על העלויות אשר ה-New York Times וג'נרל מוטורס (והכלכלה) סופגים כאשר הם מגייסים עובדים לחברות מודרניות. הם צריכים להביא בחשבון את משכורתו של העובד, ההטבות הסוציאליות, עלות הנסיעה של העובד למקום העבודה ומרחב העבודה במפעל או במשרד. נסיעותיו של העובד הזה לפגישות וכינוסים, מזון, משקאות...  והרשימה עוד ארוכה. בעולם גלובלי שבו אפשר למצוא עובדים זולים יותר לייצור המוני או מקורות מידע מקומיים יותר, המודל התאגידי המסורתי מתייקר מאוד מאוד. עובדה זו מחייבת אותנו לחשוב מחדש על האופן והמקום של גיוס העובדים וגם דורשת מהעובדים לחשוב על האופן שבו יספקו ערך לעסקים.

חשבו גם על המוצרים אשר חלק מחברות אלו מוכרות (ברווח או בהפסד). ה-New York Times מוכר לכם עיתון: חתיכת נייר מודפסת עם חדשות ופרסומות. שאלו אותם מה הם עושים והם יאמרו לכם שהם בעסקי העיתונות. ואולם אני, הצרכן, מעוניין רק במידע אשר בעידן הנוכחי אינו חייב להיות מודפס על פיסת נייר. ג'נרל מוטורס מוכרת לי מכונית, אבל מה שאני צריך באמת היא דרך להגיע ביעילות, באפקטיביות ובזול ממקום למקום. והנה עוד דוגמה משעשעת עם תג מחיר. במשך שנים, תעשיית המוזיקה חייבה אותנו בעשרה דולר לאלבום עם עשרה שירים. כיום, iTunes ממשיכה עדיין לחייב אותנו בדולר לכל שיר, אבל הלייבלים מקבלים פחות. מאידך, אני מוכן לשלם 50 עד 200 דולר כדי לשמוע שירים בהופעה חיה. מדוע? משום שאני מוכן לשלם יותר עבור חוויית המוזיקה מאשר עבור המוזיקה עצמה. אני רוצה להיות מחובר לאמן ול"מעריצים/חברים" שנמצאים שם איתי. המוזיקה בקונצרט מסופקת למעשה בחינם, אבל המודל העסקי של תעשיית המוזיקה מתעקש להמשיך כאילו לא קרה כלום.

בעבר כתבתי את מה שקיוויתי שיהפוך לפוסט מעורר מחשבה על השאלה האם נזדקק לבנקים בעתיד. זה היה ניסיון לחשוב מחדש על תעשיות שלמות ועל מה שאנו מגדירים כאמיתות כלכליות שאינן ניתנות לשינוי. אנו צריכים להפסיק לנסות להפיח חיים במודלים עסקיים שכושלים כעת כי זהו שימוש לא נכון בכספי משלמי המסים. מה שאנו צריכים הוא לחדש ולהשקיע בחדשנות כדי להיחלץ מהבעיה. אנו זקוקים למוצרים, עסקים, תעשיות, ומודלים עסקיים ותעסוקה חדשניים. זה אינו הפיתרון המהיר שרוצים הפוליטיקאים, אבל זה מה שצריך. חברות המוזיקה צריכות לחשוב מחדש מה הן בעצם מוכרות. העיתונים צריכים להתעורר ולהבין שהם מתחרים ב"כתבים / בלוגרים / טוויטרים" דיגיטליים אחרים שמשיגים את החדשות מהר יותר וזול יותר. חברות הרכב מתמודדות עם מודלי עלויות מנופחים, אנשים שעובדים מהבית, שיטות ייצור מיושנות והאינטרנט – הכל ביחד.

עלינו להשקיע בחדשנות שתיצור מודלים טובים יותר לתחבורה, יעילות בעבודה, מדיה ומזון. נדידת ההמונים, הסבל וקריסת המודלים העסקיים שגורם השינוי הזה קשה מנשוא, אבל עלינו לשאת את כאב השינוי או שנמצא את עצמנו ממשכנים לנצח את עתיד ילדינו.

בפוסט הבא שלי אפרט כמה רעיונות קונקרטיים להשקעה בתמריצי חדשנות.

This post was first published in English. This is the hebrew translation. You can find the original english on my blog here and on Seeking Alpha .

Innovation Stimulus Part #2

In my previous post, I outlined what I believe to be the almost irreparable state of many 20th century business models. However, all hope is not lost. Here are 5 concrete ideas for stimulating innovation and restructuring the economy for the next century.

1. Focus investments and don't spend to preserve

Each government needs to draw up a priority list during these times of scarcity and decide where it has the best shot at a competitive advantage for the next century in the global economy.  Resources are scarce in this day and age so we must focus those resources and investments. The future economy is like a start up. It needs extreme focus to engender success. We also need to be like venture capitalists and kill the ideas that are not working. 

How can we focus the resources? We should pour lots of money and offer incentives up and down the stack in that chosen industry from universities to businesses to worker training in order to create a critical mass cluster in those areas.  In my own country, Israel, I would argue we need to invest massively in Digital Innovation (broadband), Water, Biotechnology and probably Energy or Agriculture. How can we do this? 

Let's take digital innovation as an example. The Israeli government must invest to upgrade the broadband infrastructure with more underwater cables, bandwidth to the home etc. Like Korea, 100 MBPS should be the near term target. This will enable Israelis to work at home for companies across the globe and not be limited to job creation and demand for skills in tiny Israel. With increased bandwidth, the government should provide micro-loans and tax incentives to people who work independently from home in the digital economy. We should provide tax incentives to these workers since they are saving money on gasoline, road upkeep, traffic accidents to encourage them to work at home and hire others. We should incentivize profitable IT companies to hire and retrain more of our workers with tax rebates per worker trained. The government should shower university labs with money for post-docs and basic research into innovation that will drive the 21st century economy and to keep our brains in Israel and bring back those that have left. The same can be done in agriculture where israel is a world leader and has critical mass and in Water where we need to get much better and already have an advantage. This type of investment must be done at all levels in order for it to work and truly drive innovation.

2. Do not be afraid of virtual companies and local production

I alluded to this in #1 above. I have had two experiences with startups that have most, if not all, of their workers working remotely. It has its challenges but is incredibly cost effective and efficient when you learn to manage it. Think of the time saved not driving to work. That is extra responsiveness and productivity. It forces a great spirit of collaboration and removes a lot of office politics. A corollary of this is local production. I referred above to agriculture. The 20th century saw a dramatic move to centralized agriculture (read this excellent NYT article). It turns out that industrial agriculture has a lot of unwanted side effects from transportation costs to fuel consumption to abuse of the land. That is a model that can be rethought. In fact it is already happening. CSAs and local farms are gaining steam (for a good summary see my favorite agricultural site www.localharvest.com). These are local businesses run by fellow members of my community who are improving both the health of our diets and the environment as well as creating local jobs and living symbiotically with our natural resources.

3. Invest in retraining

We keep stimulating businesses and preserving jobs at these companies but the companies keep laying off folks and taking more stimulus money. That should tell us something about the shrinking need both for those businesses and the skills of its laborers. Let's rethink how we take care of the workers. In fact, we need to take care of the employees but not necessarily the businesses. Morally and scoially, society owes workers respect, decency and a shot at earning a good living. It is not their fault that technology advances and changing economics has eroded their employer's business. 

While at a macro level, we cannot provide for everyone, that should be our goal nonetheless. You will notice that even in my example above of digital innovation above there are jobs for technology savvy people and blue collar workers as well. Israel is today reeling from the potential impending closure of a vegetable packing plant and a chicken packing plant. The plants have been losing money. I do not know if it is from poor management or a bad business model. However, they will not be the first or last factory to close as production and packaging seeks cheaper global alternatives. We need to invest in retraining these people in local agriculture, in laying fiber optic cables and other elements of 21st century economies when Israel will be less competitive in certain areas. We owe it to these workers to take care of them, not by pouring good money after bad to prop up failing factories but in exhilarating them to tackle a new career that they can certainly handle with the government's retraining help. We must invest in worker retraining in the focus areas the governments will lay out. The government, which has never been particularly adept at retraining can offer tax rebates to successful businesses to retrain many of these workers. I believe it will not cost more than paying people unemployment and the societal costs of thousands of disgruntled former employees.

4. Reexamine business models.

I spoke in my previous post about the anomaly in the music industry of people paying 10X for a concert ticket what they pay for the same number of songs on iTunes. They also pay $1.99 for a ring tone when the song costs a buck. Go figure. Lets use the music industry as an example of a business that can reexamine its business model. For years the music industry sold songs (it still does, just digitally) . Like newsprint, music is IP. It can move in bits and on physical media and today I can get it anyway I like and often for free but I am still willing to pay lots of money to go to a concert. Why? The experience. Here is an idea: Artists and music labels need to start turning music intro a consumable experience rather than a sale of songs. Here is just one idea among many: how about if the labels or artists sold you ten songs by an artist, 3 ringtones, special digital photos of the artist for your screen saver or social network profile, behind the scenes video of the song making (unseen footage!!), priority access to concert tickets (real or virtual) and membership in the artist's fan club for 10 bucks. You could let them post this all to their social networking profiles with a cool badge and label so they get digital reputation for having spent the dough and they market it to their friends.  I bet this will be as profitable for the music industry as selling CDs for $10. Media costs are lower, ad costs are lower, there is zero distribution cost and I may not need to pay Apple. Artists will need to reach out to their fans online as part of the fan club but they spend time on that anyway. It will be a good way to identify who and where your fans are so you can plan concerts and marketing properly. Sell the experience. Not the individual IP asset.

The same reexamination can be done in agriculture, water and any other industry. We just need new blood and new brains to think and invest deeply in the stack of innovation.

5. Market your expertise not your time and labor

I hosted a panel the other day at Israel's Internet Association annual conference. At the end of the panel I remarked to everyone in the audience that they needed to build their digital reputation and domain expertise because that will become their job of the future. Next thing I know, the next day the WSJ runs an article on the same topic entitled "Selling Expertise on the Internet for Extra Cash." Here is the well-put money quote

""It was the economy," she says of her move to take her skills online. "LivePerson is way more lucrative than my private practice." Ms. Estes had charged her private clients up to $75 an hour.

As the recession deepens, a small but growing number of people are taking their skills online, doling out expertise or performing specified tasks for a fee. Labor-at-the-keyboard sites are gaining popularity as people increasingly turn to the Web in search of work. "

It is not just the layoffs but the structural change in the economy that makes it more lucrative to work from home and sell your expertise rather than your hours. In a knowledge economy, we should pay for knowledge and not time.  Everyone is an expert at something and in many cases that expertise has economic value. When you think about the corporate cost equation above and the changing cost models required to compete in the 21st century, independently selling your expertise looks like an exciting model for many workers in the next century. It can be done remotely and globally and is not limited by local market size. Governments should provide incentives for ongoing education and independent businesses owners that sell their expertise globally. This is the export economy of the 21st century, It is no longer crates shipped by boat and plane (although that will not go away) but keeping brains at home that will export their knowledge. Governments should stimulate this type of economic creativity. It will have meaningful societal and employment benefits as well.

As we continue thinking about stimulating the economy we need to encourage politicians to think about their children and our children. By increasing deficits and borrowing from tomorrow, we are mortgaging a big part of the future. By propping up failing businesses and business models we are bequeathing our slow adaptation to the 21st century to our children who will really not understand the 20th century that politicians think was built for them. Now is the time to invest for the future. It is a time to lay the roots of innovation rather than watering the decaying trees of the past. 

We have arrived at a moment that defines leadership. Leadership requires hard, and often unpopular decisions. It will take a remarkable group of political and business leaders who will be willing to stare down political pressure to spend on quick fixes in order to invest in stimulating innovation for the future. Let's hope they do it.

Innovation Stimulus Part #1

The U.S. government has opened the spigots over the last 6 months or so, pouring endless funds into failing businesses under the headline economic stimulus. Given the speed of the economic deterioration and its global spread, we have been treated to a firefly-like laboratory to test the effects of the stimulus and its ability to stem the tide of financial losses and support failing institutions and industries. The results? $30 Billion more for AIG and tens of billions more for the auto industry with no end in sight.

The reason is straightforward but the implications are difficult to swallow.  Innovation, high-speed communication and globalization are disrupting global business and economics at a far faster pace than businesses and organizations can adapt. Business models built of 100 years of optimizations are crumbling due to global competition, digital distribution and connectivity and fast-changing consumer habites. Costly modes of production and distribution are being undermined by the spidery digital revolution.  And it is all happening at once and quickly.

Let's examine a couple of examples. It is by now no secret (I have been writing about this for 2 years on my blog) that newspapers are failing. If you don't believe me check out www.newspaperdeathwatch.com. However, it is not just newspapers. It is the entire media industry that is beginning to crumble. Television, Newspapers, Magazines, Music, Video etc.  It began happening to the music industry first. It got naspterized early. It took longer for blogs, citizen journalism, Craigslist, the Internet, Tivo and changing consumer habits to do it to the newspaper industry. But, be certain, it is a foregone conclusion. Television entertainment and news is built on a cost model that can no longer be sustained. Media outlets can not afford to send trucks and reporters to every location in an era of declining revenues. The days of 100 microphones (duplication of effort) hanging on every sport's star or politicians words are anachronistic.  I can find that quote on Twitter, Facebook or the web in almost real time by people who happen to be there. Want to see footage?  Try Youtube or some other video site uploaded from a Pure Digital Flip (full disclosure: Benchmark company) camera or Sony Webby (under $200). How can the WSJ compete with crowd-sourced sites like SeekingAlpha or Wikinvest over the long term with bloated cost models. Laying off people will not help these now antiquated industries. What they need is an entirely new cost model and business model.  Does anyone seriously think that the US government should "stimulate" the newspaper industry or the music industry with billions of dollars in federal funds?

The automotive industry is no different yet the federal government is throwing tons of "stimulus" money at it. Today's cars and the current cost of developing, building, manufacturing a car distributing a car are prohibitively expensive and there are clearly too many companies making them. No bailout will solve that fundamental problem.  Some people cannot conceive of the U.S. without an automotive industry but trust me, there was a United States of America before Henry Ford and there will be after if we get smart . We need to reconceive not just how cars are built but what means and modes of transportation make sense for Americans. Or more radically, does every American really need to drive or take transportation to work. Maybe we only need cars on weekends?  

Think for a second about the costs that the New York Times and General Motors  (and the economy) absorbs when hiring workers into modern companies. There is the salary of the employee, the social benefits, cost of transportation of that employee to work, factory space or desk space. Transportation of that employee to meetings and get-togethers, food and drink and the list goes on and on. In a global world where you can find cheaper employees for mass production or more local sources for information, this makes the traditional corporate model very very expensive. This requires us to rethink how and where we hire workers and it also behooves employees to think about how they provide value to businesses.

In addition, think about what some of these companies sell (at a profit or a loss). The New York times sells you a newspaper. That is a piece of paper with newsprint and ads on it. Ask them what they do and they will tell you that they are in the newspaper business. However, I, the consumer, am only interested in the information which in todays day and age is not necessarily married to the piece of paper. GM sells me a car. What I really need is a way to get around efficiently and effectively (and more cheaply).  Here is another funny example with some prices attached. For years the music industry charged us about $10 for an album with 10 songs. Today, iTunes still charges us $1 for a song but the music labels are getting less. However, I am willing to pay $50-$200 to go hear 10-15 songs in a concert. Why? Because i am willing to pay more for a music experience than I am for music. I want to connect to the artist and "fans/friends" who are there. The Music is essentially free at the concert. But the current music industry business model persists.

I previously wrote what I hope was a thought-provoking post on whether we will need banks in the future. It was an attempt to rething entire industries and what we believe are immutable economic truths.  I am arguing here that we need to stop propping up now-failed business models as that is a misuse of taxpayer money. What we need to do is innovate our way out of this problem. We need to innovate products, businesses, industries, business models and employment. It is not a quick fix that politicians want. But it is what is necessary. Music companies need to reconsider what they are selling. Newspapers need to wake up and realize that they are competing with other digital "reporters/bloggers/twitterers" who get to the news faster and cheaper. Car companies are up against cost model bloat, telecommuters, outmoded production methods and the internet all at once.

We need to invest in the innovation that will drive better models for transportation, worker efficiency, media and food. The human dislocation caused by this shift and the crumbling business models is almost too much to bear but bear it we must or we will back failed models to the point that we mortgage our children's future forever.

In my next post, some concrete ideas on how to invest in innovation stimulus.